שרון תובל: טענת כי אתה לא מצייר או מצלם אלה מרכיב ובוחן מפגשים בין צורות, טקסטורות, בין האור לדימוי שלו, כיצד הוא נופל על האובייקטים ומגדיר חלל, כיצד הספריי פוגש את הקנבס ושבעצם הקליק במצלמה הוא רק תיעוד דיגיטלי של אותם מפגשים. האם אותם מצבי ביניים שאתה בוחן מהווים מציאות בפני עצמה או איזה שהיא אשליה תפיסתית? 

–

שר: אני משאיר את הצופים במצב של מתח, של השהייה במעברים עצמם. זה שאני חוזר כל פעם לאותם מקומות מעבר,  מראה כי עבורי זו מציאות. גם אם משתמע מכך שאני כל הזמן מרגיש בין לבין. לקחתי את אותו מחקר כדרך פעולה, אני שולט בו, ולכן מרגיש עם זה טוב. אני מנסה לשעבד בעבודותיי את השיטה לצרכיי.

–

החיבור בין שר לתובל יוצר תערוכה שמשלבת שיח מעמיק על שדה האמנות, לצד עבודות מוקפדות ומעוררות עניין. בהמשך למחקר של תובל על איך עבודות אמנות מתפקדות בפני עצמן, מהו מדיום ואם יש לו קיום מעבר לעצמו – תיאוריה שהציג דרך עבודות בתערוכה הקבוצתית האחרונה שאצר בבית הנסן בספטמבר, גם העבודות החדשות של שר ממשיכות מבחינתו את השאלות המדיומליות בהן עוסק תובל כחוקר. נראה שהעבודות של שר, שהשתתף גם בתערוכה בבית הנסן, קסמו לתובל במיוחד דרך העיסוק הלא-חומרי שיש בהן.

–

שר מבחינתו מנצל את הבמה שניתנה לו לחבר בין הפעולה הציורית לעבודות הוידאו והצילום שלו, ובונה תערוכה שהרלוונטיות שלה היא לא רק על פעולתו האישית אלא על השאלות הבסיסיות שמפרידות בין מדיום למדיום, בין המסורת הקלאסית של הציור ממנה הגיע לצילום ווידאו, שמבחינת רבים עדיין רחוקים מלהשלים את הפער לאמנויות הקלאסיות. שר מפריך את ההיררכיה הזאת בפעולה המדוייקת שהוא עושה בכל מדיום בו הוא עובד.

–