תל אביב: שבת 26.6 קפה שפירא, רלב"ג 15, ת"א

בהשתתפות: רון דהן, שלומי חתוכה, שרי שביט, הדס גלעד, חיה לוי, עמוס נוי

–

חיפה: חמישי 30.9 מקום לשירה, סירקין 5, חיפה

בהשתתפות: רועי חסן, לי ממן, ערן הדס, כרמית רוזן, מיטל חודורקובסקי ועופר שור

–

הגוף הנשי חשוף במהלך חייו לשינויים רבים, רובם צפויים ומבורכים אך חלקם יכולים גם להיות טראומתיים. בספרה החדש "טורסו" המשוררת קרן להמן מביאה בין השאר את הטראומה הגופנית האישית שלה. להמן היא נשאית הגן BRCA2, המעלה את הסיכוי לחלות בסרטן השד והשחלות, אותו הגן שהביא את השחקנית אנג'לינה ג'ולי לבצע כריתת שדיים. "טורסו" מגולל בפני הקורא את המסע אשר החל עם החלטתה של להמן לכריתת האיברים והסתיים ב'מטמורפוזה' של אישה: "הייתי גוף שהפך למילים". בערבוביה של אירוניה, רגש וכנות חריפה, להמן נוגעת במקומות הנשיים העמוקים הכואבים ביותר – התרוקנות מאיברי המין, השתנות הנשיות והשפעת השינוי על העולם הפנימי ובעיקר על העולם השירי של הדוברת. "העורך כתב לי לעצור / אנחנו לא ממהרים… אני ממהרת / כי ראיתי גסיסה / וראיתי מוות / וראיתי כריתה / ואת כל אלה / ראיתי בעצמי".

–

למרות ההיבט הנשי המובהק, החיבור הישיר שעושה הגן הוא דווקא בין להמן לאביה. להמן גילתה שהיא נשאית בעקבות מחקר על מחלת הסרטן שבו השתתף אביה. אביה הוא הראשון במשפחה שנשא את הגן והעביר אותו לבתו. להמן ליוותה את אביה בבית החולים עד מותו, וחלקה איתו את המחלה במעין קשר הפוך של בריא-חולה; כאילו היא -בריאה על סף חולי- כבר לוקחת חלק במחלה של אביה, כפי שמתאר השיר: "המילים האחרונות של אבא: / "תביאי לי ביטר-למון"… / בבוקר אתה מת / לבד… כוס הביטר-למון נותרה מלאה / קש ורוד צף בתוך נוזל עכור, / אני שותה לחייך." המתח בין הבריא לחולה ניכר לאורך כל הספר ובולט לאור התקופה שבו הוא יוצא ונכתב – מגפת הקורונה – תקופה שבה התבלבלו ההגדרות בין חולה/נשא/מאומת: "פעם עליתי על קרון חולים. / האמת שלא הייתי חולה / רק רציתי לעלות לרכבת. / שוטר בדרגה נמוכה / ליווה אותי אל הקרון… כעת ברור לי שלא שיקרתי / הייתי חולה / ומעולם לא היה לי קר כמו בנסיעה ההיא."

–

במובן העמוק ביותר "טורסו" הוא ספר שירה המציע נחמה, כפי שתיארה המשוררת חיה לוי:  "טורסו" הוא ספר שירים שמהווה עדות למחלה בתקופה של מגיפה, הוא מוסר עדות על פציעת הגוף ועל מאבקיו. זו עדות המדוברת באמצעים כמעט גרפיים, יוצאי דופן בעצמתם. קרן להמן מציירת בשיריה תשוקה ופציעה, ייאוש ורכות. זהו ספר הביכורים של להמן, והוא מבטא אמירות מקוריות וחשובות על העידן הנוכחי המוזר והחולי שבו, ועל חשיבות הממד הגופני בשירה ובחיים."

–

קרן להמן, צילום: ליאת שליט

–

קרן להמן היא משוררת, סופרת ואשת חינוך. היא בעלת תואר ראשון בספרות ותואר שני בחקר אלטרנטיבות בחינוך. גדלה בת"א, כיום גרה בכפר נוער בחוף הכרמל. שיריה ראו אור בעיתונות ארצית, אנתולוגיית הריון ולידה "בגדות האפשר" בהוצאת הליקון, כתב העת "ספקולציה", ומספר כתבות ב"המקום הכי חם בגהינום".

**

אנג'לינה ואני

אַנְגֵ'לִינָה וַאֲנִי

חוֹלְקוֹת אֶת אוֹתוֹ הַגֵּן.

זֶה גֵּן אֶקְסְקְלוּסִיבִי,

לֹא סְתָם אֶחָד

שֶׁמּוֹצְאִים

כְּמוֹ זֶבֶל.

הַגֵּן שֶׁלָּנוּ כְּבָר יָדַע

שְׁטִיחִים אֲדֻמִּים

שְׂמָלוֹת שֶׁל אַרְמָנִי

אֲפִלּוּ אֶת בְּרָאד פִּיט.

יֵשׁ לוֹ שֵׁם מְכֻבָּד

שֶׁהָרוֹפְאִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ

בַּשָּׂפָה הַסּוֹדִית שֶׁלָּהֶם

כְּמוֹ חֲבֵרִים בְּכַת.

הַפְּסִיכוֹלוֹגִית הִצִּיעָה שֶׁאֶקְרָא לוֹ

בְּשֵׁם חִבָּה,

נַגִּיד אַנְגֵ'לִינָה,

כָּךְ אֶחְשֹׁב אוֹתוֹ לַחֲבֵרָה שֶׁלִּי.

אֲבָל הַגֵּן שֶׁלִּי הוּא בֵּן

אֲנִי יוֹדַעַת אֶת זֶה,

אַף בַּת לֹא הָיְתָה עוֹשָׂה כָּאֵלֶּה

שַׁמּוֹת בְּגוּפִי.

–

 ★  קרן להמן "טורסו", 55 עמ', 60 ₪. לרכישה מהוצאת טנג'יר ובחנויות המובילות.