מה אהבתי:

את העדינות והרגישות שבתערוכה, בשמה: Feel me  היא קוראת למגע, לחשיפה ולרגש, כותרת המקבלת פרשנות נוספת לאור מיקומה הגאוגרפי של גלריה זיז באזור דרום העיר, מתחם קריית המלאכה.
מעניין לחשוב על הקשר בין שמה של התערוכה למתחם, מי הוא זה שרוצה שנגע בו ונרגיש אותו?
האמנים, הנגרים, הסוחרים ויתר האנשים המצויים בו ביום? או הזונות, הנרקומנים ושאר אוכלוסיות חלשות הפוקדות אותו בלילה? או אולי בכלל אלו המבנים עצמם, המוזנחים והשנואים על ידי הציבור (אין אחד שלא הולך לאיבוד בקריית המלאכה). אם כן, מי מהם אלו הצמאים ביותר למגע, לנחמה, לחשיפה או אולי כולם יחד? נדמה כי שמה של התערוכה מהדהדת את מגוון הקולות המצויים בו והופכים אותו למקום שהוא – מקום הזקוק לאהבה.

תמיר שר

מה לא אהבתי: אופן ההצבה של האובייקט,  על הרצפה. עשוי להתפספס.

מי אני?

קרני ברזילי

אוצרת עצמאית וסטודנטית לתואר שני בתוכנית הבינתחומית באמנויות באוניברסיטת תל אביב. חלק מצוות היוזמים ואוצרים של פרויקט "מטרופוליס". 
www.karnibarzilay.com
www.newcityproject.org/#!metropolis/ckiy