בתמונה:

אהד פישוף.

–

מה אתה עושה בימים אלה?

בשנה האחרונה אני מופיע לבדי, עם מקבץ חדש של שירים. הם נכתבו באופן דחוס ומרוכז במשך תקופה קצרה בזמן המגיפה. אלו השירים הכי אמוציונאליים שכתבתי. ארבעה מהם יצאו כבר כסינגלים, אבל אני לא ממהר להפוך את המופע הזה לאלבום. כרגע אני מעדיף שבשביל להאזין לרוב השירים האלה, אנשים יבואו למופע. המופע, שגם נקרא ״שירים חדשים״, מאוד מינימליסטי. אני מופיע איתו הרבה, תמיד בחללים קטנים (אני מעדיף הרבה הופעות קטנות על מעט הופעות גדולות). חלל הבית, שבו גם יתקיימו ההופעות במוצ״ש הקרוב, הוא זה של הסולאר 90 ברח׳ החשמונאים 90 בתל-אביב. זה חלל שכאילו נתפר במראה ובאווירה למופע. זה חדר קטן, אז אני עושה שתי הופעות בערב, ב-20:00 וב-22:00. אני אוהב להופיע בחדרים.

–

–

–

מחוץ לתמונה?

נוף? כרגע אני יושב בסטודיו שלי בדרום ת״א. מהחלון רואים את הצילונים המוזרים של תחנת הרכבת הקלה, שעומדת כאן למטה בשקט ומחכה לתורה. יש גם צמרות של ברושים, אקליפטוסים ושני דקלים רחוקים שאני בוהה בהם הרבה.

מקרר, כלומר מה אני אוכל? ירקות ופירות, קטניות, דגנים מלאים ואגוזים. אני גם שותה אלכוהול.

משפחה? כלומר סטטוס מה שנקרא? פרוד פלוס שניים.

–

הבן של מי אתה?

אני הבן של איריס ואוריאל, הנכד של יואל ומטלה, יהודית ומרדכי. מבחינה חיצונית אני דומה מאוד לאמא שלי. בדראג אני נראה בול כמוה.

–

היכן גדלת?

נולדתי בירושלים העיר וגדלתי במוצא, יישוב ליד ירושלים. חזרתי לגור עם שותפים בירושלים, כשהייתי בן 16. בגיל 23 נסעתי ללונדון ושם חייתי עשר שנים. גם שם המשכתי לגדול, וגם עכשיו אני ממשיך, אגב. מאז שחזרתי לישראל, אני חי בתל-אביב.

–.

היית מקובל?

חברתית? בילדות? כן, אבל אולי לא במיינסטרים, אלא יותר בקרב השוליים והאליטות.

–

עברות פליליות: 

לא שזכור לי.

–

פרסים:

כל מיני, פה ושם לאורך השנים. מאוד אוהב.

–

התנדבות:

כל מיני, פה ושם לאורך השנים.

–

השכלה:

יש לי תואר שני בלימודי מחול מלבאן סנטר לונדון. אין לי תעודת בגרות ותואר ראשון.

–

פרנסה:

אני מלמד אמנות בבצלאל ובמדרשה וגאגא, שפת התנועה של אהד נהרין, בכל מיני מקומות.

–

הכי נמוך:

יש בעיה אני שם לב עכשיו, עם השאלון, כי אני לא מאמין במילה הכי. אבל אחד הדברים הנמוכים זה, שצריך לעבוד בשביל להתפרנס. השינוי של זה בעולם, הוא אולי הדבר היחיד שנראה שממשמש ובא בעתיד, שעושה חשק לחכות לו.

–

הכי גבוה:

בשנה שעברה יצרנו – שותפתי ליצירה הכוריאוגרפית נועה וצוק ואני – עבודה בהזמנת התזמורת הפילהרמונית; גרסה מחולית חדשה ל״המנדרין המופלא״, בלט האימה של בלה ברטוק; שמונה רקדנים, שמונים ומשהו נגנים, שישים ומשהו זמרים – לא יודע אם זה היה הכי גבוה, אבל זה בטוח היה הכי גדול.

–

הכי מרגיז:

משהו שתמיד מרגיז אותי הוא הבזבוז הקולוסאלי, האינסופי, של הפוטנציאל האנושי – אצלי ואצל אחרים. השאר לא מרגיז, אלא מייאש או מצחיק.

–

הכי מפתה:

לברוח.

–

הכי דוחה:

גנרלים, בעיקר בדימוס.

–

הכי אינטימי:

פגיעות.

–

מה חסר לך בחיים?

עוד מרקים. עוד זמן בסטודיו. דירה.

–

מה הבאת לנו? 

הנה הציור שהוא הדימוי של המופע ״שירים חדשים״. ציירתי אותו ביחד עם הבן שלי, כשהיה בן 3.5 בערך.

–

New Songs Image

–

כמה זה עולה לנו?

שישים ש״ח במכירה המוקדמת, להופעות של שבת הקרובה (להעביר בביט לטלפון 052-4315067 ולציין שם ולאיזה מההופעות, של 20:00 או 22:00, רוצות.ים להגיע. למי שמסובך – ניתן לרכוש גם בדלת. הדלת של הסולאר 90 קצת נסתרת, אז שימו לב (נשמעו תלונות בעבר): זה בסמטה הקטנה שיוצאת מהחשמונאים (איפה שפעם היה המקרר ואיפה שיש מקום של קריאוקי).

––

אדם/מרצה שהכי השפיע עליך:

אמנים ואמניות יש המון, אבל לאחרונה יצא לי לחשוב דווקא על ההוגים שעוזרים לי לנסח את עצמי ושאני חוזר אליהם לאורך השנים (אולי אחד הסימנים לגיל מבוגר חוץ מהמספר, זה כשחוזרים לקרוא באותם ספרים שוב ושוב): ויליאם ג׳יימס, דונלד ויניקוט, אנטונין ארטו, פמה צ׳ודרון, מארק פישר, רודולף לאבן.

––

למה אתה עוסק במה שאתה עוסק?

אני תמיד שואל את עצמי, מה זה הדבר הזה שאנחנו עושים, בשביל מה הוא קיים ואיך הוא פועל בעולם. התשובות משתנות, מספקות חלקית. אני מפנים, שוכח, עובר הלאה. בסופו של דבר, זה פשוט מה שאני עושה – הפרקטיקה מסבירה את עצמה טאוטולוגית, יותר מכל תיאוריה. ככה אני חי את החיים. זה מה שאני עושה עם הדמיון והתשוקה והמיומנויות שלי, ככה אני מטמיר ומעבד. ככה אני חושב וככה אני זז.

–

מה מעסיק אותך מלבד היצירה?

אהבה. פרנסה.

–

מה הדבר שאתה הכי מחכה לו עכשיו?

1) הופעה מחר (חמישי) בערב עם תזמורת ארמון בזמן. אני נהיה משהו אחר לגמרי כשאני מופיע איתם. מין בדרן וודוויל גם שמח וגם אפל.

2) שתי ההופעות של ״שירים חדשים״ בשבת.

3) הופעות בהמשך החודש עם הרכב שלא מופיע בדרך כלל שנקרא The Institute of Ongoing Things ושכולל מלבדי את בניה רכס, ישי אדר ואת רוחו של אורי קצנשטיין המנוח, אותה אנחנו מזמנים בכל פעם שאנחנו מנגנים יחד. האלבום שלנו יוצא החודש ולרגל זה נתכנס ונופיע (פרטים נוספים בהמשך).

4) אני גם מחכה כבר להיות אחרי כל ההופעות האלה, כדי שיהיה לי יותר זמן בסטודיו, לעבודה על האלבום שאני יוצר כרגע (הוא ייקרא ״Wichcraft & Gardening״ ויכלול מוסיקה חדשה לגמרי שלא קשורה למופע הנוכחי).

–

פתגם לחיים:

לא יודע אם זה פתגם לחיים, אבל זה הדבר היחיד שעולה לי כרגע: מקריאה לומדים לחשוב כמו סופר – לספר את החיים שלך כמו סיפור. מכתיבה לומדים על הפער הבלתי ניתן לגישור בין סיפור לחיים.

–

הצטרפו לאיוונט ♡ ohadfishof.org

–