בתמונה: נורית טל-טנא. צילום: פיני סילוק

–

מה את עושה בימים אלה?

מבשלת על אש קטנה כמה תערוכות במקביל. התערוכה הקרובה שאאצור "מיינדפולנס ברוטשילד" בה יציגו האמנים: אוהד לוי, אורי זמיר, יעלה גצוב קליינר, ישי חוג'סטה, ליאור כץ, מור אפגין, נטע מוזס, עינב שוורץ, רון חן, שני אביבי. (ולשמחתי יש לי גם עוזרת אוצרת מדהימה, גבי גליק). התערוכה תפתח במרכז אדמונד דה רוטשילד ב6/9/24 שישי ב12:00. במציאות אפוקליפטית ומיליטנטית שבה ממשלות ואידיאולוגיות מתפרקות, אלוהים שובר שמירה והבינה המלאכותית מתקבלת כאמת המוחלטת, רבים מאיתנו מחפשים דרך שתעניק שלווה וביטחון בשאון השיגעון. בתערוכה, עשרה אמנים מבטאים הרהורים טרנסצנדנטליים על המציאות העכשווית בהקשר של "פוסט העידן החדש" (שהחל במחצית השנייה של המאה ה-20), במקום בו החומר נפגש עם הרוח, בתקווה לאתר חלופה לרציונליות החומרית שתספק מזור לנפש. האמנים מתייחסים להיבטים מקומיים ואוניברסליים בהקשר של דתות, מדע בדיוני, גלגול נשמות, פולחן הטבע ופרקטיקות אחרות של חיבור בין גוף לנפש. וקוראי בנדיקטה מוזמנים מאד. 

בנוסף, ברבעון האחרון פתחתי מדור "סמי ספונטני" באתר ה"עמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל", (כחברת ועד מנהלת העמותה). אחת לשבועיים אני מעלה סרטון המציג מפגש סמי ספונטני שלי עם אמנית/יות/ים בסטודיו, בתערוכה או אי שם בדרך. הספונטניות מאפשרת אותנטיות, אמת, שלמות וחוסר שלמות שאין אפשרות להשיגה באמצעי אחר. כל הקדמה, הערכות ותכנון מראש למפגש לא ישיגו את הטבעיות המזוקקת בשיח פתאומי והתבוננות ישירה בעבודות, בלי פילטרים.  

–

נטע מוזס, פרט מתוך סרט קצר, How to be alone, (10:30 דק׳), 2019

נטע מוזס, פרט מתןך סרט קצר We are not seperate, (05:00 דק') פסקול גיא מוזס, 2024

–

הבת של מי את?

אני הבת של אמי ברוריה טנא ז"ל (שנפטרה לפני כחצי שנה) גידלה אותי ואת אחי במסירות ואהבה כאם חד הורית (היתה עגונה 23 שנה), ואבי מרסל טנג'יו ז"ל. 

–

היכן גדלת?

בילדותי ונעוריי גדלתי בבית צנוע, דתי, בפתח תקוה. בעשורים האחרונים אני מתגוררת בתל אביב. ועדיין פעמיים בשבוע נוסעת לאמא לבית ילדותי, המזדקן.  

–

מה רצית להיות?

כילדה בגן רציתי להיות אחות רחמניה, שנתפסה בעיניי כפייה טובת לב ורבת יופי. בסוף שנות ה–70 עדיין היו להן המדים הלבנים וכובע ומגן דוד אדום במרכזו – שנתפס בעיניי ככתר מלכות, הצלה ואור. אסתטיקת היופי והמשמעות הגלומה בדמות הזו, משכה אותי. מבחינתי היתה זו ונוס, מריה, אלה (זאת בפרשנות המילולית והמושכלת כיום). בהמשך חיי רציתי להיות שחקנית, היה ברור שזה היעוד שלי, אבל אז בגיל 18 קרה מקרה שהסיט את חיי ב–180 מעלות. והדרך נקטעה, חלום השחקנית נגנז. השתבללתי בכאב בתוך עצמי שנים ארוכות ומצאתי את האמנות כמפלט ונחמה. האינטימיות השקטה והעוצמתית המתקיימת מול יצירת אמנות ויש רגעי חסד כשנתקלים ביצירה מעוררת המאפשרת דרכה התחברות לעצמך ולמשהו שמעבר, ברבדים עמוקים. לשם הלכתי – לאמנות, ליצירות ולמחשבות על אמנות ולנבירה של ימים ושעות בספריות אמנות. 

–

ישי חוג׳סטה, מכניזם 6666, טכניקה מעורבת על בד, 140×150 ס״מ, 2024

–

פרסים:

כשהייתי בת 6 היה בעיתון תחרות צביעת הפרפר וזכיתי בפרס במארז 12 צבעוני פסטל אסטרא.

–

התנדבות: 

התנדבות ונדיבות לב חלק טבעי ממי שאני. לתת ולצאת מעצמך למען משהו, מישהו, זה הכי מתגמל שיש.  

–

השכלה: 

תואר שני בתולדות האמנות מטעם אוניברסיטת ת"א. זכיתי ללמוד אצל פרופ' מוטי עומר ואף לשמש ע.מחקר שלו לפרויקט מסוים (הברוש). אני זוכרת איזו יראת כבוד היתה כשנכנס לאולם. לכל אדם יש תחליף, אבל יש כאלו שאין להם. 

–

פרנסה:

כאוצרת עצמאית, אומר בצער כי בארץ זה מקצוע שאין בו הלימה בין מידת ההשקעה, הידע, המאמץ והיצירתיות לשכר. זה לונה פארק מטורף. אני עשרים שנה בתחום ומבחינתי אוצרות זו אובססיה, צורך פנימי, מבעבע.  

–

הכי נמוך: 

אשתף ברגע נמוך מקצועית שחובר לכאב וזעם על היקום, על אי ההבנה, על השנאה המתמשכת, על ההרג והדם הזורם ומתערבב זה בזה בנהרות אין סופיים. ב26/10/23 הייתי אמורה לאצור ולפתוח תערוכת יחיד לסעיד אבו שקרה "באישון לילה" במשכנות שאננים. גוף עבודות שנוצר ברובו במהלך כתיבת ספרו "מרים" (הייתי מפיקת הספר) בו סעיד מספר על חוויות מילדותו באום אל-פחם, שהייתה רווית סיפורים על אהבה, מלחמות, נטישה וגעגועים, כשמעל כולם ניצבת דמותה הגדולה של האֵם – מַרְיָם – הנושאת את דמותן של האימהות כולן. ההשראה, הכוח, האימה, התקווה והאהבה – כל אלו נוצקו למילים בספרו, ולדימויים אקספרסיביים על נייר, ציור מסיבי ואגרסיבי החושף את רגשותיו העמוקים ביותר. שבועיים לפני מועד פתיחת התערוכה, פקד אותנו אסוננו "השבעה באוקטובר". היה זה יום לפני שליחת ההזמנות לתערוכה, קטלוג התערוכה כבר מוכן, ואנו רגע לפני התליה, והתערוכה מתבטלת ונידחת למועד לא ידוע. כי מי ירצה לשמוע על הנכבה עכשיו או על כאב של אם פלשתינאית אי שם בשנות ה–50. התערוכה היתה אמורה לקרב אותנו אל כאבו של העם הפלשתיני, ממקום אנושי של הכרות עם הצד השני. אלא שהקלפים נטרפו ואין חיים ואין תערוכה ויש מוות וכאוס ואימה! ומכאן האהבה שהיתה ביני לבין סעיד מתהפכת לכאב המתעצם והולך. כאשר סעיד מתעקש בתוך המורכבות לראות את שני הצדדים, הוא קרוע בין שני עולמות. ואני מתבצרת ביגוני, דיון סוער וכואב ביננו מתפרץ, הדמונים שוחררו לחופשי, ונדמה שהחיות המופיעות בציוריו הופכות לממשיות: הצבוע, הלביאה, השור והסוס נאבקות זו בזו. ורק בחודשים האחרונים אני שוב מוצאת אור בתוכי, ואת המשותף שלנו, מתוך הבנה כי רק האהבה, הסליחה והחמלה ביננו בין אנשים היא הכוח הגדול. אנחנו כאן יחד לחזק את האור, השותפות והאהבה, ולא כקלישאה אלא כדרך חיים. כי אין דרך אחרת. 

–

–

הכי גבוה:

מקצועית היו הרבה שכאלה, והנה כמה דוגמאות: התערוכה שאצרתי במוזיאון ארץ ישראל "מיתולוגיות ארץ ישראליות" לעדי נס ואלי שמיר, (2019), התערוכה "אי-מהות" אודות דיכאון אחרי לידה, (2011) שנחשבה אוונגרדית לזמנה הציגו בה: פסי גירש, מירי נשרי, נעה צדקה יעל יודקביק ועוד, התערוכה שאצרתי ב-2021 "האיש בחליפה החומה – A tale to tell",  בה שיתפתי בסוד של חיי פגיעה מינית שעברתי. נקודת המוצא לתערוכה בעקבות תצלום רחוב של האיש תצלומו של אלכס ליבק ובשיתוף אמנים נוספים פמלה לוי ז"ל, אסף רהט, דרורה דקל, בועז לניר, רעות פרסטר, לני דותן. תערוכת גילוי וחשיפת עיזבונו של הצייר והמלחין דוד מערבי מראשוני תלמידי בצלאל חברו הנשכח של גוטמן, "שירה הנוער – דוד מערבי" הוצגה במוזיאון גוטמן ב-2014, והתערוכה הרטרוספקטיבית "רות שלוס באום אל פאחם – מאה שנים להולדתה", (2023). וכשמגיעים להכי גבוה זה כמו סוכר זה מרומם וזה מסתיים, ואז Feed me more  ורוצים את הגבוה הבא. בדרך נפגשים שוב עם הכי נמוך. לופ.

–

הכי מפתה:

לחם טרי עם גבינה צהובה.  

–

הכי דוחה:

צביעות ושקר.

–

מה הסוד האמנותי/מקצועי האישי שלך?

להיות נאמנה לעצמי, לא לזייף.  

–

את מי הכי היית רוצה לפגוש בעת זו?

את ישו, מסקרן אותי לשמוע את הסיפור שלו מגוף ראשון.  

–

מה מעסיק אותך מלבד יצירה:

המשפחה – מקור השפיות, חברים קרובים, שחייה, מדיטציות, וכתיבת הספר הבא. בשנים האחרונות אני מעבירה שיעורי NiA שבועיים ופרטיים. מדובר על טכניקה שמשלבת תנועה והקשבה לסאונד ולעצמך ברגע הנוכחי Now I am, חיבור גפופנפש. העצמה דינאמית וסיום במדיטציה. בכמה מהתערוכות שאצרתי שילבתי שיח גלריה ולאחריו חווית Nia.  

–

מה החלום הבא שלך?

לא מגלה*)

–

אורי זמיר, אני, פריים מתוך וידיאו ארט (3:39 דק’), 2019

–

פתגם לחיים:

החיים דינאמיים כך שפתגם החיים שלי מאתמול לא בהכרח הפתגם של היום. בחודשים האחרונים אני מאזכרת רבות אימרה ביידשע שהיא לגמרי בקטע של פתגם לחיים: "הוציהיא גיזוקט" שפירושה – "אז הוא אמר". והכוונה הוא/היא/ ם אמרו ככה וככה, אז מה זה משנה כל כך? החיים קצרים, לא צריך להיתקע על כל אמירה, דעה, ביקורת. אמי היקרה נפטרה לפני שבעה חודשים והמשפט הזה היה חלק מהארסנל שלה. ואני כל כך מתגעגעת אליה, כל כך.  

–

3>  Exhibitions | nurit-tal-tenne

–