בתמונה:

צילום עצמי במצב של תת הכרה, מנמנם מאחורי הקלעים עם שתי עיניים עצומות

–

מה חלמת להיות כשתהיה גדול?

כשהייתי קטן קטן חלמתי להיות שחקן, אבל בהצגה שהעלנו כילדים על במה שבנינו בחצר הייתי כשלון חרוץ, ממש מביש, ואז בפעם הראשונה נשבר לי הלב והחלום התנפץ לרסיסים, מאז אני מחפש אלטרנטיבות.

–

מה אתה עושה בימים אלה?

כרגע אני מלהטט בין שני הכובעים; ׳מתחזק׳ את התערוכה שלי בסדנאות האמנים תל אביב ״שטחי הפקר״, ממשיך ליצור בסטודיו, וממשיך בסיבובי התערוכות שלי, בוחר מצלם ואז כותב את הטור השבועי ״עוצם עין אחת״ במוסף ״תרבות וספרות״ של הארץ, הלחץ הנפשי הכפול הזה ביחד עם חום הקיץ מתיש.

–

עוזי צור, ״אשמורת אחרונה״, מראה תליה (צילום עוזי צור)

–

איך אתה חווה את הימים האלה, כאדם וכיוצר?

מאחד תחושת האשמה בוקר בוקר במשך שנים שפותחים את העיתון, ומנגד הפחד מאלימות ההמון המשולהב כנגד מעטים מיעוטים, אשמה ופחד שאיתם צריכים לחיות וליצור מתוך מאבק פנימי מתמיד, בין מחאה להתכנסות פנימה.

–.

קללה מועדפת? (כן, אנחנו שואלים)

אני מאוד אוהב את הביטוי ״הוא חושב שהשמש זורחת לו מהתחת״.

–.

הבן של מי אתה?

הורי עלו מעירק כנערה ונער לירושלים וכפר גנים בפלשתינה של שנות השלושים של האלף שעבר. אני נולדתי ברמת גן וגדלתי בנווה מונוסון, בבית שחזרתי לגור בו אחרי מות הורי עם בן זוגי, בין לבין גרתי הרבה שנים בלונדון וירושלים.

–.

״הזמן מרפא הכל״, מראה חלקי של ההצבה (צילום עוזי צור)

–.

מה היית אומר היום לילד שהיית פעם?

לילד שהייתי היית אומר שבסוף, אחרי ים של קשיים ומשברים, תצליח לחיות את החיים שחלמת עליהם וגם להפתיע את עצמך.

–

היית מקובל?

הייתי ילד עירקי שכולם חשבו שהוא אשכנזי, ואני שמרתי מכל משמר על האשליה, כך שהייתי די מקובל, הייתי הפוך מספורטיבי אבל גם על זה הצלחתי לחפות, ואז הייתי נער שנמשך לגברים והעלילה מסתבכת…

–

מה אנשים יופתעו לגלות עליך?

אולי יופתעו לשמוע שהכל התחיל מסיפור קצר בשם ״קברי הגלטים״, שהתבסס על כתובות של מצבות בבית הקברות הנוצרי בטבריה, וזכה במקום הראשון לתחרות הסיפור הקצר של מוסף ״תרבות וספרות״ ועיתון ״הארץ״, ומאז נכתבו יותר מאלף מדורים על עשרות אמניות ואמנים ומאות תערוכות. את הציורים שלי העזתי להציג רק אחרי 25 שנים של כתיבה.

–

מה הבאת לנו:

ציור קטן שציירתי במיוחד לשאלון בנדיטקה לביטוי ״הוא חושב שהשמש זורחת לו מהתחת״:

–

עוזי צור, ״הוא חושב שהשמש זורחת לו מהתחת״ (צילום עוזי צור)

–

מה הסוד המקצועי שלך?

לא לפחד לסטות מדרך הישר, לעבור מתחום לתחום, ממילה לדימוי ובחזרה, ואז לדעת מתי לעצור, להפסיק, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה יותר מדי. לא לתת לחומר (המדיום) להשתלט על הצורה והתוכן.

–

מה היא אהבה עבורך?

אהבה עבורי עברה שינויים רבים כל כך לאורך החיים עד שהגיעה אל הנחלה, אל איזון של אינטימיות ותחושת בטחון, עד שאפילו ׳מילים מגונות׳ כ״הרגלים״ ו״שיגרה״ מוארות באור אחר אחרי שעוברים את סערות החיים. 

–

יוצר/ת שהפתיעו אותך לאחרונה?

תערוכה של דרורה דומיני בבית בנימיני ״לא מזמן 2026-2023״ שאצרה שלומית באומן. דומיני היא יוצרת שלא חדלה להשתנות, להפתיע, היה משהו בשימוש בחומר במדיום קרמיקה ובאופן התצוגה (הפסלים ומנגד התבניות בהן נוצרו) שהיה רענן ושונה כל כך.

–

ספר לנו על כישלון מפואר:

נסיון כושל וקצת כואב לפרסם ספר של סיפורים קצרים.

–

״גוויה גבולית (כביש המנהרות)״ (צילום עוזי צור)

–

מה החלום הבא שלך?

נראה לי שהחלום הוא חלום משותף לכל האנשים הקרובים אלי – להתעורר אחרי הבחירות כמו מסיוט מתמשך אל שינוי, אל תקווה, שיאפשרו לנשום, להרגע, לשחרר מעט, ושהמצור על אמנים ישראלים בעולם יפסק והאופק שוב יפתח.

–

פתגם לחיים:

שיטוט חסר שחר בעיר מוכרת, כמו היית זר, המביא אותך אל מחשבות רעיונות שלא חשבת קודם

–

Ouzi Zur

3>

–

״הילה פצועה״ (צילום עוזי צור)

–

"שטחי הפקר" בסדנאות האמנים בת"א מוצגת עד 15.8.26

–