בתמונה: עידו מרקוס (צילום: יובל חי).

–

מחוץ לתמונה:

3 חתולים (סימונה, לואי ואוסקר) 2 ילדים (אבשלום בן 9 ועברי בן שנה וקצת) זוגתי (הצלמת ליבי קסל). עברנו להתגורר ליד הים בבת גלים לאחר שנים בשכונות רועשות ומוזנחות ברחבי חיפה וגיליתי שהקלישאה נכונה – הים נוגע בי ברמה האטומית ומכניס מעט שקט לסערה והמהירות שחיינו נמצאים בה כאנשים יוצרים ועצמאיים.

–

מה אתה עושה בימים אלה?

בימים אלה לאחר תלאות לא מעטות פותח חלל תצוגה חדש-גלריה אבשלום שמו. כחלק מפרויקט סטודיויות חינם לאמנים בניהולה של רות אופנהיים ועיריית חיפה. כמו כן, אני מציג עבודה בתערוכת קבע במרחב הציבורי בחיפה "שתי נקודות דמיוניות, והנוף" באוצרותה של צאלה קוטלר הדרי. במקביל אני עובד על פרויקט ארוך טווח שמקווה לסיימו בקרוב וכן מציג בימים אלה בתערוכה קבוצתית בJCC בניו יורק.

–

גלריה אבשלום, צילום עידו מרקוס

–

הבן של מי אתה?

הורי ילידי הארץ, רחל ואבינועם מרקוס-שניהם עסקו בחייהם בחינוך והוראה במסגרות שונות אבל בעוד עבודות משונות -אבי היה נהג מונית בבוסטון ואמי העבירה לי את האהבה לספרי אמנות ואת האהבה למדיום הצילום ואבי את האהבה למוזיקה דרך שלל כלים בהם הוא מנגן מאקורדיון ועד לפסנתר וגיטרה.

–

היכן גדלת?

גדלתי מול מוזיאון הרצליה בשנות השמונים , היה לי ווקמן וחדר חושך וזה היה יותר ממספיק בשבילי.

–

היית מקובל?

הייתי  נמוך ועם ברזלים בשניים+קפוצ'ון על הראש ומתחבא מאחורי מצלמת פילם מגיל 11. היו לי חברים וחברות אך למרות רצון בסיסי להשתייך מצאתי את עצמי נע מקולנוע וצילום למדיומים מדיטטיבים ואיטיים יותר כמו רישום וציור-נמשכתי ללבד-ותמיד נעתי בינהם-בין רצון להשתייך ולהיות מוקף לבין הרצון להתרחק ולהיות לבד-חוש הומור הציל אותי ועזר לי לא מעט בתקשורת עם בני אדם.

–

עברות פליליות: 

בוא נגיד שהיה טוב עם הלגליזציה היתה מגיעה 20 שנה מוקדם יותר 

–

עידו מרקוס, הצבה במוזיאון הרצליה 2020. אוצרת אילנית קונופני. צילום אילן כרמי.

–

פרסים:

קיבלתי פרס אחד על שם אוסקר הנדלר מלווה בתערוכת יחיד ״הליכות אדם״ בגלריה לוחמי הגטאות (אוצרת – מיכל הורוביץ).

–

התנדבות:

בעיקר מרצה מול ילדים ונוער כאשר מבקשים ובמקביל נותן עבודות למכירות התרמה לכל אירגון או מטרה.

–

השכלה:

למדתי בכל מיני מוסדות, בארץ ובחו״ל, ולרוב בעיקר הרגשתי שבכל מוסד יש היררכיות ויחסי כוחות ועל הדרך גם לומדים, אותי עניין הכל מהכל כשלמדתי וגם היום אני נע בין אהבה גדולה לאמנות ימי הביניים הדחוסה לשיטוט ומעקב אחרי ציירים שאני אוהב באינסטגרם. תקופה טובה להיות תלמיד כי יש הרבה מקורות מידע ללמוד מהם מבלי לצאת מהבית-לי זה אופטימלי. הרבה פודקאסטים.

–

פרנסה:

מצייר/מוכר/אוצר/מידי פעם עושה סיורי אמנות.

–

הכי גבוה:

לוקח את הבן שלי למטרופוליטן בעוד 3 שבועות.

–

הכי נמוך: 

רואה פרקים של חוק וסדר מידי פעם ואוכל ביסלי גריל.

–

הכי מרגיז:

להגיע לסטודיו עם אופניים ולגלות ששכחתי את המפתח בבית.

–

הכי מפתה:

לקנות צבעי שמן אכותיים כמו שתמיד רצית ואז לגלות שזה לא באמת עוזר.

–

הכי דוחה:

לאחר שני תינוקות אין משהו שדוחה אותי. פוליטיקאים לעיתים מעלים בי חלחלה וגם האנושות בכללי יכולה לגרום לי לצאת מדעתי. אני מתרגש ומתרגז בקלות אבל למזלי גם שוכח מהר.

–

מה חסר לך בחיים?

הייתי שמח לעוד יד.

–

מה הבאת לנו?

הזמנה לתערוכה הראשונה בגלריה ובה מקבץ אמנים שאני מאד מעריך ועוקב אחר עבודותיהם.

–

הזמנה לתערוכת השקה בגלריה אבשלום בחיפה

–

כמה זה עולה לנו?

חינם-רק לבוא ולראות-אפשר גם בלילה כי הגלריה מוארת ופונה לרחוב.

–

אדם/מרצה שהכי השפיע עליך:

מצחיק שהמורה שלמדתי איתו הכי מעט השפיע עלי הכי הרבה אבל לפעמים זה לא הכמות אלא האיכות והתזמון-יצא לי להיות בסדנה של יומיים עם הצייר האמריקאי ארווין מ סניגה (e.m saniga) אשר היה גם מתמטיקאי והיה בהיר בפרקטיקת העבודה שלו, לא עניין אותו משהו טכני או איך מישהו מצייר ובאיזה סוג צבע ומצד שני לא רק הרגש הוביל אותו אלא גם השימוש בשכל הישר וההבנה של הפיזיות והתכונות של האור. זה חיבר אצלי כמה דברים שונים שלא התחברו עד המפגש איתו. מוטיב הזמן וההבנה שזמן ואור טבעם מסתורי ושום מורה, טכניקה או סגנון באמנות לא יעזרו למי שמחפש פשוט להיות כנה או נוכח בזמן שהוא יוצר.

–

אמן/אמנית שלא מספיק מוערכים בעינייך:

שולי בר נבון, אחת האמניות הפוריות והטובות בארץ ואני תמיד נהנה לראות עוד ועוד עבודות שלה-ציירת מדהימה.

–

למה אתה עוסק במה שאתה עוסק?

כי ככה אני נשאר ילד סקרן ותוהה.

–.

מה מעסיק אותך מלבד יצירה?

משפחה, גידול הילדים וניסיון לעשות את הדבר הזה ששמו חיים נכון יותר, מדויק יותר.

–

מה הדבר שאתה הכי מחכה לו עכשיו?

לסרט של זוגתי ליבי קסל שיושק בדוק אביב. לאחר שנים שהיא עובדת עליו וההתרגשות (וגם המתח) לקראת יציאתו לעולם גדולה מאד. יש בו חמש דמויות שקרובות אלינו וחייהם שזורים בחיינו – הסרט מספר על העשור האחרון של כולנו על יצירה, החיים, פריפריה, מרכז ועוד.

–

עידו מרקוס, פרט מהצבה במוזיאון הרצליה. צילום עידו מרקוס

–

https://iddomarkus.com | גלריה אבשלום, חיפה ♡ | עיקבו

https://livikessel.com/The-Other-city-Docu-In-production