יאנה רישה "האלים של פלורנטין" במרחב לאמנות יפו, כיכר קדומים 8
יאנה רישה
"האלים של פלורנטין"
פתיחה: 23.7 בשעה 20:00
23.7 – 31.8
יאנה רישה נולדה ב 1979 בווטקינס שברוסיה. למדה בבית ספר לאמנויות. ב – 2001 סיימה תואר אקדמי בחינוך לאמנות באוניברסיטת אודמורט. ב – 2003 היגרה לגרמניה, שם המשיכה ללמוד במסלול אצל הפרופסור נורברט פראנגנברג באקדמיה לאמנות של מינכן. הציגה בתערוכות קבוצתיות רבות ותערוכות יחיד בגלריות ומוזיאונים בגרמניה, אוסטריה, שוויץ, קוריאה ועוד. עבודותיה נמצאות באוספי מוזיאונים, גלריות ואוספים פרטיים בעולם.
ב 2013 עלתה רישה לישראל ומאז חייה ויוצרת בת"א בשכונת פלורנטין.
שכונת פלורנטין בתל אביב היא סמל לחיים של מחוסרי הגדרה ומהווה נקודת מפלט לדמויות מורכבות. מיקומה השולי של השכונה הוא שיוצר את רבגוניותה ומאפשר לרישה להיקלט, לחיות וליצור בה בתנאים משלה.
–
–
כל אלו הובילו אותה ליצור ציורים המהדהדים את מיטב הציור האירופאי בנושאים דתיים. ניכרת בהם החרדה והעומק הצבעוני, שכל כך אופייני ליצירותיהם של מאסטרים מתקופת הבארוק, דרך הפריזמה של אמנות פיגורטיבית בת זמננו.
בציוריה מתקיים מתח רגשי מטריד מתוך שילוב של ריאליזם מפורט על רקע פנטזיה מודרנית, חזיונות וחלומות גאולה: מצד אחד, גוף פלסטי מציאותי, המאפשר לבנות שרשרת אסוציאטיבית לקרוואג'ו ורובנס ומצד שני השפעות מודרניות מהציור הגרמני של ברונו גריזל ופאבל פיינשטיין.
שלושה נושאים עיקריים מתקיימים בתערוכה ומשתלבים האחד בשני :
דיוקנאות של אנשי הבוהמה משכונת פלורנטין 'המתחדשת', אליהם התוודעה רישה דרך תהליך הציור והפכה אותם לאלים מיתיים וקדושים.
–
–
–
ציורי עבדים – רישומי עיפרון עמלני , שהם הגדלות של צילומים זעירים מתחילת עידן הצילום , המתעדים את הניסיון הקולוניאליסטי לאפיין כל גזע וגזע. לצד עבד פיליפיני וזונות יפניות, מציגה רישה גם דיוקן עצמי ובכך מרמזת על חווית הזרות, קשיי הקליטה והגזענות.
–
–
בנוסף, היא מציגה פסלי ראש פצועים ועצומי עיניים של בעלה ושלה.
ציורי ילדים – העוסקים במובן הפואטי של המוות וחיים חדשים, אותם החלה לצייר מיד כשנחתה בישראל בעת מבצע "צוק איתן" והם מסמלים אולי את התקווה לעתיד טוב יותר.
משהו מסתתר מאחורי ההתרחשויות המתוארות בציורים של רישה. משהו טורדני ואולי אפילו מפחיד ומאיים. תחושות השקט והשלווה, שציוריה הריאליסטים משרים עלינו בהסתכלות ראשונית חפוזה, מופרות בצפייה חוזרת בציור. אז אנו מגלים בהם בחירה מודעת של האמנית שנועדה להעביר לצופה תחושה של סכנה, האורבת ומתגנבת כאילו באקראי.
–
–
ניתן אפוא לומר, שבעיסוקיה האישיים, בתחושות וברגשות שלה – היא מביעה בעקיפין, בהקשר התרבותי שבו היא חיה ויוצרת, את רגשות האיום, התסכול והחרדות, שהם חלק מחייה החדשים במדינת ישראל.
–
www.artspacejaffa.org כיכר קדומים 8 יפו העתיקה. שעות פתיחה: א'-ה' 10:00 – 18:00
–