שרון זרגרי

"תהרגי אותי וזהו"

אוצר: בועז ארד

–

מושיק: לפני חודש עלתה תערוכת יחיד של שרון זרגרי. תערוכה שהיתה מפצוצה בהפתעות. התערוכה ממוקמת בחלל הכניסה של הגלריה "הירקון 19". הגעתי לפתיחה והיין אזל. מזל שלשרון יש חברים שדאגו לפנק אותו בוויסקי איכותי – סינגל מאלט והחוויה בתערוכה רק השתבחה. הרבה הרבה עבודות היו שם, פיסול, ציור והאות (signal) של היחיד, פורטרטים עצמיים, וויברטורים סטטיים, תשוקות גבריות בוטות לעומת פסלים עדינים ושבריריים. שרון יורה לכל הכיוונים ולא אכפת לו לפספס he is the singel man. הוא יוצר דמויות מסרטים שאהבתי בילדות ועל זה עוד אפתח סימפוזיון- על השפעות הכבלים הפיראטים. תוכלו לפגוש בתערוכה את רמבו, MR-T ,משפחה מכוכב הקופים ועוד גיבורי ילדות. הציורים של שרון ליטפו אותי בברוטליות מענגת, אלימות וגרוטסק, שמן רך, דגדגן גדול, חרמנות נשפכה, לשפוך מילים, הלכתי לעוד צד קיצוני על מנת לשפוך וראיינתי את שרון.

מושיק: היי שרון, אני רוצה לראיין אותך על התערוכה, הכנתי מספר שאלות עבורך. אתה מוכן?

שרון: רק שתראה לי קודם לפני שאתה שולח

א: בטח בטח

מ: שנתיים למדת במילאנו פיסול. מה אתה יכול להגיד על השינויים, תהליך העבודה שלך, האם זה מתבטא בסגנון הציור/פיסול שלך בתערוכה?

ש: למדתי באיטליה דברים טכניים, זה מאוד השפיע על עבודתי. במיוחד על הפיסול. גישה יותר מקצועית, לוק פיין. יש לימוד מסורתי וכן לימוד עכשווי. לא התחברתי לתכנים עכשוויים שהיו בדגש על המרחב הציבורי ופיסול סביבתי.

מ: אתה מסוגל לעשות פסל במרחב הציבורי?

ש: לתכנן משהו למקום ציבורי אני אלול להסתבך אבל יש דברים שכן אפשר. למשל, הרגל מהתערוכה, אפשר לקחת אותה ולשים אותה במקום ציבורי – drop sculpture.

מ: התייחסת בתערוכה שלך למושג drop sculptur?

ש: עבדתי על תכנים מסוימים שעניינו אותי ועדיין מעסיקים אותי. לא ראיתי איך זה עובד ביחד עד שהבאתי את העבודות מהסטודיו. מה יהיה, התהווה במהלך ההקמה.

–

–

מ: ספר לי על תקופות בחייך כאמן

ש: אההה, נתחיל בתקופת הלימודים. אני לא מדבר על הזמנים שהייתי ילד. אז … בתור ילד היו מטענים שחוזרים עכשיו. למשל, מלנכוליה. זה מלווה אותי מאז הילדות, רוב העבודות שלי מושפעות מהמלנכוליה. אני משתדל לבטא את הדברים בהומור.

מ: מי השפיע עליך מבחינה סגנונית?

ש: ציורים מהמאה 19. ראיתי הרבה אימפרסיוניסטים וציורים ריאליסטים מדכאים

מ: עוד תקופות בחייך כאמן?

ש: בתקופת התואר הראשון, התחברתי לדמותו של ברוס לי. הוא מהסוג של השחקנים הטובים. בסיום הלימודים התחברתי יותר לגיבורים שהם אנטי גיבורים. בתקופה ההיא עשיתי את הוידאו "סובארו מן" שהוקרן בסינמטק ב 2007 ובפסטיבל באיטליה. גבר ללא תוכן, גבר פלאקט, דמויות פיקטיביות, הרמבו, MR -T. הם לא מתקרבים לשלמות של ברוס לי, הוא מודל עבורי כגבר. עכשיו נמאס לי מהדימויים האלה ואני מתחבר יותר לפרימיטיבי. בתפיסה שלי האמן צריך להתחבר לצד הפרמטיבי והקופים הם תא משפחתי שאין לי אבל קיים רצון כזה.

–

–

מ: ספר לי על הציורים.

ש: הציורים הם מתוחים.  ציור שונה בחוויה האישית שלי. את הציור אני מתקתק, יותר אופטימי, אפקטיבי, פופי. הצבעוניות מרימה אותי ואני מרגיש חנות צעצועים.

מ: היית אומר שהתערוכה שלך היא כמו חנות צעצועים למבוגרים?

ש: יש משהו בזה. זה מה שהייתי רוצה לראות בחלון חנות צעצועים בילדות שלי. לא הייתי נכנס, הייתי עומד בחוץ ומדמיין.

מ: יש לך פסלים שהם אביזרי מין. השתמשת בהם?

ש: כן. פיסלתי אותם כי יש בהם מוטיבים מיניים ואלימים. לא התנסיתי בהם. לא היתה עדיין הזדמנות. הם יצאו מהתנור חמים ישר לתערוכה. אחת מהנבוטים/ויברטורים מוקדש לונסה. ונסה זאת מישהי שהייתי איתה ביחסים קרים וזה השפיע עלי מאוד. היא היתה המוזה שלי. זה אצלי בראש

מ: גבר, מוזה? אנחנו במאה 21. היתה אישה שהשתמשה בך כמוזה?

ש: אני מחפש מוזה בנשים. זה מחבר אותי לרגש ומוציא ממני את הגבריות. ניקול שהיתה חברה שלי, אני חושב שהייתי עבורה מוזה רוחנית.

–

–

מ: דבר אחרון, ספר משהו שאתה הכי חרא בו בפרסונאלטי שלך.

ש: התקשורת שלי עם אנשים. זה מה שמטריד אותי לאחרונה. ועם נשים, הכתיבה קשה לי, אני מתפזר בפייס, אם זאת אני כותב שטויות ומקבל מלא תגובות. בעיקר הבעיה שלי היא תקשורת פרונטאלית. זה לא קל, יכול ממש לתסכל. יכול להיות שזאת תופעה של הרבה אמנים?

–

moshe's house

–

Dear Hunter, Sharon Zargary

–

Moshe Gershon

–

התערוכה מוצגת עד שבת 10.06 בהירקון 19, תא