מדור מאת יהונתן ה. משעל // שיחות קצרות עם אמניות ואמנים על תערוכות המוצגות עכשיו.

–

שוני ריבנאי: למדתי במחלקה לאמנות בבצלאל בתקופת המינימליזם והאמנות המושגית, תקופת הקונספט. זו היתה תקופה סוערת מאוד, כולל המרד הגדול במחלקה ומעורבות פוליטית של הסטודנטים. זו היתה תקופה מכוננת בחיי, שהשפיעה עלי ועזרה לי רבות גם בחיי המקצועייים כאיש קריאייטיב במשרד פרסום. ובכלל בחיים. התובנה שאם יש קונספט, ויש דרך, הכל נופל במקום.

–

שוני ריבנאי, Configuration3366, אקריליק על עץ, 2019

–

ביום חמישי נפתחת לך תערוכה בשם ׳האם זה הכל׳. מה תוכל לספר עליה?

נולובז היא גלריה שיתופית של שמונה עשרה אמניות ואמנים. כל אחד מאיתנו מציג תערוכת יחיד פעם בשנתיים-שלוש. כשהתקרב הזמן שלי, תוך כדי תקופת הקורונה והסגרים, חשבתי בהתחלה באופן טבעי להראות את הציורים שאני עושה בשנתיים האחרונות. אבל קשה היה לי להציג רק ציורים ולהיות מנותק באופן טוטאלי מהמציאות, מהתקופה, ומהמשבר החברתי והאישי. בשיחות עם האוצרת שלומית דרור שבדיוק חזרה משהות ארוכה מאוד בניו יורק, החלטנו ״לאסוף״, להצביע, על שתים עשרה עבודות ציור ופיסול שעשיתי בעשרים השנים האחרונות. לאט לאט התפתח לו אינסטליישן מפתיע. למרות שהעבודות נעשו בין 2001 ל-2020, ולמרות שכל עבודה היא דיון פרטי לכשעצמו; החיבור, המיצב, מספרים סיפור עכשווי ורלוונטי.

–

איזה סיפור הן מספרות? בשנים האחרונות אני קורא לעבודות שלי ׳non story art׳. פשוט הגעתי למסקנה שהטכניקה הזו שנקראת ״סיפור״ שהוא אחד המכשירים הטובים שיש לאנושות, הפך להיות מאיים, מניפולטיבי, הסוואה לאמת. פייק ניוז. גם ברמה אישית ופרטית, אנשים חיים את הסיפור שלהם. לכן, בחרתי בדרך הקשה. אני יוצר אבסטרקט, כזה שמתרחק מכל דימוי. זה אחד הבסיסים להבין את התערוכה הזו: הסיפור נמצא בראש של המתבונן. העבודות עצמן מתעסקות בכוח של הדימוי, ובאנרגיות טעונות ואצורות. גם ציור החזיר, שהוא שטוח, ודו מימדי, מסתכל עליך בעין אנושית תלת מימדית. בתערוכה הזו ניסינו להיות מאוד מדוייקים, מאוד מינימליסטים, ועם זאת שיהיה אימפקט, שתווצר סקרנות.

–

שוני ריבנאי, ׳ללא כותרת׳, שמן על בד 180×140 ס״מ, 2015

–

איזו תערוכה ראית לאחרונה ומה תוכל לספר עליה? הייתי בתערוכה ״סדר גודל״ של רוני חג׳ג׳ ב״לובי מקום לאמנות״. אני מעריץ את היכולת והדיוק של רוני ליצור מייצבים והצבות של חומרים מזדמנים באופן כל כך מדוייק ומעניין.

–

עוד משהו שתרצה לשתף? דווקא התקופה הזו שאנשים נשארים בבית, סגורים, צורכים את החיים דרך האינטרנט, דרך מסך הטלפון, התגברה אצלי ההכרה שאני חייב לעשות ציורים גדולים של שלושה, ארבעה מטר. אני עושה עבודות מוזיאליות, שמהדהדות חזק בחלל שבו הן נמצאות. עבודות שקשה ״להבין״ אך יש להן הדהוד תדרים חזק מאוד.

–

שוני ריבנאי, ׳2005-2017׳, שמן על בד, 150×120

–

בחר דימוי אחד של אמנ/ית שאנחנו חייבים להכיר!

–

Lee Ufan, ‘From Point’, 1973, Glue on canvas 163 x 130 cm / 64 1/4 x 51 1/4 in.

–

מעריץ את Lee Ufan. עצם פעולת האמנות, והתהייה של עבודת האמנות, היא האמנות עצמה.

–

״האם זה הכל״ – תערוכת יחיד לשוני ריבנאי בגלריה נולובז

אוצרת: שלומית דרור

פתיחה: חמישי, 12 לנובמבר, 20:00

לינק לאיוונט