מחוץ לתמונה:

צמחונית אדוקה, רווקה.

–

מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?

בהתחלה רציתי להיות וטרינרית, כי מאז ומעולם אהבתי בעלי חיים, אבל אף פעם לא היתה לי היכולת לשבת ולדגור על הספרים, אח"כ חשבתי שאהיה ציירת, כי זה תחום שבלטתי בו מגיל צעיר, ואז הגעתי לעבוד כאסיסטנטית בסטודיו לקרמיקה בשנות התיכון שלא עשיתי… וזה שינה את תחום העניין שלי לחומר, ולכן גם הלכתי ללמוד במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. לאחר התואר השני, פניתי לצד השני של שדה האמנות- ניהול ואוצרות, בו אני פועלת כבר שנים רבות- מרוצה מאוד מהמקום אליו החיים כיוונו אותי.

ב

מה את עושה בימים אלה? איך נראה סדר היום שלך בעת זו? 

מנהלת ואוצרת של הגלריה החדשה סדנאות האמנים טדי, הצלחנו להעמיד תערוכה חדשה ממש יומיים לפני פרוץ המלחמה, תחת אזעקות וריצות למקלטים… אך לבסוף "מפגש אלכימי", התערוכה הראשונה באוצרותי מאז שנכנסתי לתפקיד ביוני 25 עומדת במקומה ופתוחה לקהל!

התערוכה קרובה ללבי ואישית במיוחד, משתתפים בה: שרון קרן, מורה נערץ עליי ועל שני המשתתפים האחרים, שגם הם זכו ללמוד אצלו במחלקה- קטיה איזבל פילמוס וחיימי פניכל שהם גם בני כיתה שלי. שלושתם אמנים שאני מעריצה את היכולות והכישרון שלהם. והם גם מגלמים בצורה מובהקת את העיסוק באלכימיה; את העבודה המתודית בסטודיו, העיסוק בחומרים "פשוטים" שאותם הם מתמירים בתהליכי העבודה המעבדתיים שלהם ליצירות אמנות מופלאות, את העיסוק בחומר, או בהעדרו. יצא שחלק מהעבודות המוצגות, שחלקן בנות יותר מעשרים שנה, נראות רלוונטיות מתמיד היום, כמו קומפלקס II של חיימי, שמקבל היום פרשנות אחרת לחלוטין ממה שאליה כיוון כשנוצרה, וכמו אוטופיה של קטיה או הדגל של שרון שכל אחד לבד, ושניהם בסמיכות, מעוררים בנו שאלות של שייכות ולאומיות שקשה לנו לענות עליהן היום, או אפילו לעמוד בפניהן.

–

פרט מתוך "מפגש אלכימי", שרון קרן, דגל. צילום: ילנה קווטני

ב

איך את חווה את הימים האלה?

אני חושבת שמאז ימי הקורונה, שנראים כאילו עברו עלינו בעידן אחר, אנחנו נמצאים במצב של חרדה קיומית מצד אחד, ותחושת שליחות על שמירת השפיות והמשמעות שבאים מתוך העיסוק באמנות. לא פשוט להמשיך על אדי הדלק האחרונים לאורך כ"כ הרבה זמן, אבל אני אסירת תודה יום יום, שאני עוסקת במשהו בו אני מוצאת כ"כ הרבה סיפוק ומאמינה שהוא מציע מקום להטען באוויר לנשימה וכוחות.

–

קללה מועדפת (כן, אנחנו שואלים)

סססססעמק

–

פרט מתוך "מפגש אלכימי", קטיה איזבל פילמוס, אוטופיה. צילום: ילנה קווטני

–

היכן גדלת?

גדלתי במושב שואבה בדרך לירושלים, היום חיה ברחובות.

–

היית מקובלת:

אכן

–

עברות פליליות:

אשמור על זכות השתיקה…

–

השכלה:

BFA מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, האקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים, MFA ממחלקת סר ג'ון קאס, אוניברסיטת לונדון מטרופוליטן, תעודת אוצרות מבית לאמנות ישראלית.

–

שירות משמעותי:

סמב"צית בחטיבה 769 לפני מיליון שנה

–

פרט מתוך "מפגש אלכימי" 2026. צילום: ילנה קווטני

–

מה הבאת לנו:

הזמנה להרשם לקורס: הסטודיו- זירה חיה בהנחיית טלי בן נון

https://www.thenewgalleryteddy.com/events/qwrs-thlyky-bwdh-bstwdyw1

–

–

כמה זה עולה לנו:

המחיר המלא של הקורס הוא 550 ₪

10% הנחה >> לכל מי שיירשם יצטט הפניה מהכתבה

–

פרט מתוך "מפגש אלכימי", חיימי פניכל, Complex II. צילום: ילנה קווטני

–

מה הסוד האמנותי האישי שלך?

זה לא סוד 😊 אהבה רבה לשדה האמנות ולאמנים ואומנים, ואמונה מלאה שהוא יכול להעשיר את החיים שלנו ולפתוח בפנינו דלתות לעולמות חדשים. ושכל אחד, מכל רקע ומטען תרבותי, יכול למצוא בו משהו שיידבר אליו וייגע בו.

–

פרט מתוך "מפגש אלכימי" חיימי פניכל, שקי חול. צילום: ילנה קווטני

–

מה אנשים יופתעו לגלות עלייך?

אני מפחדת מגשרים…

–

יוצר/ת שהפתיעו אותך לאחרונה?

התערוכה של אריאל הכהן במוזיאון תל אביב טלטלה אותי (ואת החברתי הטובה רחלי).

–

אריאל הכהן, ״על נהרות״, מוזיאון תל אביב. פרט מווידאו

–

מה החלום הבא שלך?

לוודא שלאמנים של טדי יש מקום נוח ומאפשר ככל הניתן, ליצור ולפתח קריירות בתחום, להמשיך לפתח ולארח תערוכות משמעותיות בגלריה ושנוכל לחזור לחיים נורמליים- זו לא בקשה כ"כ גדולה, קצת שפיות ורוגע… שלא אצטרך להחליף שם משפחה לפני שאני עולה על מטוס…

–

פתגם לחיים:

כרגע, המשפט שמלווה את התערוכה, מפגש אלכימי: "האמנות, שהיא לכאורה בת־אלוהים רוחנית כולה, היתה זקוקה לדברים קטני־ערך רבים כ"כ! היא היתה זקוקה לקורת־גג, לכלי מלאכה, לעץ, לחומר, לצבעים, נדרשו עבודה ואורך־רוח". (הרמן הסה)

–

–

פרט מתוך "מפגש אלכימי", קטיה איזבל פילמוס וחיימי פניכל. צילום: ילנה קווטני

–

–

מעין ישראלי 3>

–

–